מהי עצירות

עצירות היא תופעה בעלת משמעויות שונות לכל אחד. בדרך כלל מדובר בפעילות מעיים נדירה, אבל לעיתים מדובר במשקל או נפח הצואה, הצורך לזוז או לנוע כדי שתהיה פעולת מעיים, תחושה של חוסר פינוי, הצורך בנר,בחוקן, או בחומר משלשל על מנת לשמור על סדירות ביציאות.

אצל מרבית האנשים תקין שתהיה פעילות מעיים בין שלש פעמים ביום לשלוש פעמים בשבוע, אחרים יכולים לעבור שבוע או יותר מבלי להרגיש באי נוחות או אפקטים לא מזיקים. הרגלי המעיים מושפעים מתזונה. האמריקאי הממוצע אוכל בין 12 ל-15 גרם סיבים ביום, למרות ש-25 עד 03 גרם סיבים ו-1.5 ליטר עד 2.5 ליטר של נוזלים הם הכמות המומלצת לפעילות מעיים תקינה. פעילות גופנית גם היא מועילה לפעילות תקינה של המעי הגס.

בערך 80% מכלל האנשים סבלו מעצירות במהלך חייהם, ולעיתים זה נורמאלי. עצירות יכולה להיות מאובחנת אם יש פעילות מעיים פחות משלש פעמים בשבוע לאורך תקופה ארוכה. אמונות נפוצות, כמו ההנחה שלכל אחד צריכה להיות לפחות פעילות מעיים אחת ליום, הובילו לשימוש יתר בחומרים משלשלים.

* אכילה של מאכלים עם הרבה סיבים תזונתיים, שמכילים סובין, חיטה גרוסה, לחם מלא, ופירות וירקות מסוימים יכולים לעזור להגיע ל-25 עד 30 גרם המומלצים לפעילות מעיים תקינה.

ישנם כמה גורמים לעצירות, שיכולים להופיע בו זמנית, הכוללים: כמות לא מספקת של סיבים ונוזלים, סגנון חיים לא ספורטיבי או פעיל, ושינויים סביבתיים. מקרים קשים יותר של עצירות כוללים גידול, או הצרה של אזורים במעי הגס ולכן מומלץ להתייעץ עם כירורג מומחה למעי גס ולפי הטבעת, בזמן שהעצירות ממשיכה. גם לאנשים עם חבלות בחוט השדרה יש לעיתים קרובות בעיות הקשורות לעצירות. עצירות יכולה להיות גם סימפטום של סכרת.

עצירות יכולה להיות קשורה לטרשת רקמות החיבור, ליקויים במערכות העצבים או האנדוקרינית, שכוללים מחלת בלוטת התריס, טרשת נפוצה, או פרקינסון.

כן. תרופות רבות, כמו משככי כאבים, נוגדי דיכאון, סמי הרגעה, ועוד תרופות פסיכיאטריות, תרופות ללחץ דם, חומרים מעוררי השתנה, תוסף ברזל, תוסף סידן, ונוגדי חומצה המכילים אלומיניום יכולים להאט את קצב פעילות המעיים ולהחמיר עצירות.

כל שינוי עקבי בהרגלי המעיים, הגדלה או הקטנה בתדירות או גודל היציאות, או קושי בהתרוקנות הצואה, מצריכים בירור או הערכת רופא. אם סימפטומי עצירות קיימים יותר משלושה שבועות, כדאי להתייעץ עם הרופא שלך, אם מופיע דם ביציאות, יש להתייעץ עם הרופא שלך מיידית.

מרבית הסובלים מעצירות מטופלים בהצלחה על ידי הוספת מאכלים מרובי סיבים תזונתיים, כמו סובין, חיטה גרוסה, לחם מלא, ופירות וירקות מסוימים לדיאטה היומית, ביחד עם הגדלת כמות הנוזלים. הרופא שלך יכול גם להמליץ על שינוי סגנון חיים.

תוספי סיבים הכוללים סיבים מן הצומח שאינם ניתנים לעיכול, כמו סובין, ממומלצים בדרך כלל ויכולים לספק תועלת רבה בנוסף להקלת העצירות, כמו הורדת כולסטרול, הקטנת הסיכויים לחלות בפוליפ המעי הגס וסרטן, ולעזור למנוע טחורים סימפטומטיים. תוספי סיבים יכולים לקחת מספר שבועות, אפילו חודשים, עד שהם מגיעים לאפקטיביות מלאה, אבל הם גם לא מזיקים או גורמים להתרגלות, כמו כמה מהחומרים המשלשלים. סוגים אחרים של חוקנים, נרות וחומרים משלשלים צריכים להיות רק בהמלצת רופא ותחת הנחיות והשגחת המטפל. ציון זמן ספציפי בכל יום שבו תהיה פעילות מעיים, יכולה להיות שיטה יעילה למטופלים מסוימים. במקרים מסוימים ביו-פידבק יכול לעזור להכשיר מחדש, לא בצורה היעילה ביותר, את תפקודי השריר הסוגר של פי הטבעת. רק במקרים נדירים מאוד צריך ניתוח כדי לטפל בעצירות.

כדאי ומומלץ לדון עם רופאך האישי, על מנת להחליט על הטיפול המתאים ביותר עבורך.

לעצירות יכולות להיות הרבה סיבות, וזה חשוב לזהות אותן כדי שהטיפול בהן יהיה הכי ספציפי והכי פשוט שאפשר.

הרופא שלך ירצה לבדוק ולחפש סיבות אנטומיות כמו גידול או הצרה של אזורים במעי הגס. השלב הראשון הוא בדרך כלל בדיקה ידנית של אזור פי הטבעת, משום שהבדיקה קלה יותר באופן יחסי, ויכולה לתת רמזים לסיבות נסתרות. בדיקת המעי באמצעות קולונוסקופיה או חוקן באריום יכולות לסייע באיתור הבעיה ובשלילת מצבים קשים הידועים כגורמים לעצירות, כמו פוליפ, גידול, או מחלה סעיפית (דיברטיקולה). אם מזהים מחלה אנטומית, הטיפול יכול להיות מכוון לכיוון תיקון החריגות.

בדיקות אחרות יכולות לזהות גורמים ספציפיים בתפקוד כדי לעזור לטיפול ישיר. לדוגמה: "בדיקה לזמן מעבר במעי הגס", שבה המטופל בולע קפסולה הכוללת חלקיקי סימון שמופיעים בצילומי רנטגן שעושים ימים ספורים אחר כך, שיכולה לספק רמזים של אי תפקוד בפעילות שרירים במעי. בדיקות פיסיולוגיות אחרות מעריכות את התפקוד של פי הטבעת והחלחולת (רקטום). בדיקות אלה יכולות לכלול הערכות של הרפלקסים של שרירי פי הטבעת ששולטת בפעילות מעיים תוך שימוש בצנתר (קתטר) קטן מפלסטיק או בדיקת רנטגן, להערכה של תפקוד פי הטבעת והרקטום בזמן ההפרשה.

במקרים רבים אין סיבה אנטומית ספציפית או סיבה ספציפית של אי-תפקוד, והסיבה לעצירות נקראת "לא ספציפית".