מהם טחורים

טחורים הם מבנים אנטומיים העשויים מכלי דם, רקמת חיבור ורקמת שריר המצויים באיזור פי הטבעת.

לטחורים מרכיב פנימי – נמצא בתעלת פי הטבעת ועשוי משלוש כריות שתפקידן לשמור על סגירה הרמטית של פי הטבעת ומניעת דליפת תוכן צואתי, ומרכיב חיצוני – נמצא בפתח פי הטבעת.

בנסיבות מסוימות עשויים מבנים אלה להתנפח, לגדול, ולבלוט אל מחוץ לפי הטבעת, לדמם ולהכאיב מאוד – אלו הם הטחורים.

הסימפטומים האופייניים לטחורים פנימיים הם דימום, גרד, אי נוחות וצריבה בפי הטבעת. לעיתים יופיע גם כאב המאפיין דרגה מתקדמת יותר של טחורים.

כאשר מדובר בטחורים חיצוניים, גורמת הנפיחות לכאבים בשל ריבוי העצבוב ורגישות האיזור.

הגורם העיקרי להיווצרות טחורים היא עצירות. הפעלת לחץ בזמן יציאה עשויה לגרום לטחורים עקב העלייה בלחץ הביטני, אשר מפריע לזרימת הדם התקינה, מגביר את הלחץ שבורידים ומחליש את דפנות כלי הדם. הריון ולידה מהווים אף הם גורמים להיווצרות טחורים. מאמץ יתר, הרמת משקלים כבדים – גם במכוני כושר, עבודה פיזית הכרוכה בהרמת משאות כבדים עלולה לגרום לצניחת טחורים.

תורשה וגיל – עם הגיל, גדלים הסיכויים להופעת טחורים. הסיבות יכולות להיות חולשה/איבוד טונוס שרירים ו/או נטייה לעצירות עקב שינוי בחילוף החומרים ו/או שימוש בתרופות.

שלשולים מרובים יכולים לגרום למצב שניקרא "טחור חיצוני פקוק". כלי הדם בתוך הטחור מתנפחים ונוצר קריש דם שלוחץ על הרקמות מסביב. כתוצאה מכך יש ממצא בולט ורגיש בפי הטבעת. ברוב המקרים טיפול שמרני כולל אמבטיות ישיבה, ומשחות עוזר.

הנסיגה של התהליך לוקחת כעשרה ימים. לעיתים נוצר נקב בעור של טחור פקוק וקרישי דם מתנקזים החוצה ואז המטופל מרגיש הקלה בכאב. לעיתים נדירות רופא כירורג פותח את הטחור בהרדמה מקומית להוצאת קרישי דם.

טחורים היא אחת התופעות הנפוצות, המוכרות ביותר. שליש מהאוכלוסיה סובלת מבעיות הקשורות לטחורים.

משנות ה – 20 השכיחות של טחורים הולכת ועולה, בייחוד אצל אנשים הסובלים מבעיות במערכת העיכול ונטייה לעצירות. ההערכה היא ש- 50% מהאנשים אחרי גיל 50 סובלים מטחורים. טחורים נפוצים יותר במדינות העולם המערבי.

במידה ומופיעים אחד או יותר מהסימפטומים הבאים: תחושת כאב או גרד בזמן היציאה, תחושת בליטה באזור פי הטבעת, דימום בזמן או לאחר היציאה, יש לפנות לבדיקת פרוקטולוג. למרות אי הנעימות בבדיקה, יש חשיבות רבה לאבחון הבעיה ולהתאמת הטיפול.

האבחנה נעשית באמצעות אנוסקופ המוחדר לפי הטבעת. כך יכול הפרוקטולוג לאמוד את דרגת הטחורים ולהחליט על הטיפול המתאים. לבדיקה זו חשיבות רבה, משום שלדמם רקטאלי יכולים להיות גורמים נוספים כגון פוליפ או גידול ויש לשלול הימצאותם.

קשירה – עובד ביעילות על טחורים פנימיים שבולטים בעת פעילות מעיים. שמים גומייה על הטחור, ובכך מונעים מאספקת הדם להגיע אליו. הטחור והגומייה נושרים לאחר כמה ימים והפצע מחלים תוך שבוע או שבועיים בדרך כלל. הליך זה כרוך לעיתים בחוסר נוחות ודימומים, ולעיתים צריך לחזור עליו כדי להגיע לתוצאה המקסימאלית. הפעולה מבוצעת ללא הכנה וללא הרדמה.

הזרקה – לתוך הטחור מוזרק חומר הגורם להיקרשות ולהתכווצות שלו. מיועד לטיפול בטחורים פנימיים המדממים לעיתים רחוקות. הטיפול אינו מצריך הכנה והרדמה.

צריבה – באמצעות לייזר צורבים את הטחור. הטכניקה מיועדת לטיפול בטחורים שטחיים המדממים לעיתים רחוקות. גם כאן אין צורך בהכנה ובהרדמה.

יש צורך בניתוח במצבים הבאים:

כאשר יש דימום מתמיד, או כאשר יש צניחה של טחורים אל מחוץ לפי הטבעת שגורמת לאי נוחות ולכאב. ניתוח להסרת טחורים מסיר את הרקמה הגורמת לדימומים ולבליטה. קיימות טכניקות שונות והמתאימה ביותר נבחרת בהתאם לממצאי הבדיקה.

התקופה שלאחר הניתוח מתאפיינת באי נוחות ומצריכה מנוחה וחזרה הדרגתית לפעילות מלאה.

טיפול של קשירת טחורים מיועד לטיפול בטחורים פנימיים מדממים בדרגה 1 או 2. בתעלת פי הטבעת ישנן שלוש קבוצות של טחורים פנימיים שניתן לבצע בהם קשירה. מומלץ לבצע קשירה אחת בכל טיפול, כל 4-6 שבועות. תסמיני ההטבה הן הפחתה בכמות הדימום.

אחת הסיבות לטחורים נפוחים וגולשים מפי הטבעת יכולה להיות פעילות מאומצת או כיווץ רצוף של שרירי הבטן או שרירי האגן. עמידה, גם אם ממושכת, אינה נחשבת מפעולות אלה.

טחורים חיצוניים – טחורים שיצאו אל מחוץ לפי הטבעת. יכולים להיות כואבים, צורבים ומדממים. ניתן לחוש בהם מאחר והם מורגשים כמעין בליטה ואף ניתן לראותם.

טחורים פנימיים – באופן כללי, טחורים פנימיים לא נוטים לכאוב, אך עדיין גורמים לאי נוחות, דימום וגרד בזמן היציאה.

הקפדה על תזונה עשירה בסיבים, שתייה מרובה, שמירה על הגיינה של האיזור: שטיפות מרובות, אמבטיות ישיבה.

טיפול מקומי להרגעת הכאב – משככי כאבים או מאלחשים בצורת משחה ונרות. המשחות פועלות באופן סימפטומטי ואינן בהכרח פותרות את הבעיה. הן עובדות בשלושה מישורים עיקריים:

1. אלחוש – הרדמה מקומית של המקום ובכך הקלה על הכאב. במשחה עם חומר מאלחש ניתן לעשות שימוש המוגבל בזמן.

2. שכבת הגנה – יצירת שכבה המגנה על הטחורים, כך שהצואה מחליקה על פניהם ומונעת גירוי.

3. חומרים מכווצים – מאפשרים כיווץ של הטחורים הנפוחים, ריפוי העור ושיקום הרקמה, ובכך מושגת הקלה בצריבה והגרד. הנרות עובדים באותן דרכים רק שהם מותאמים יותר לטחורים פנימיים שהמשחות מתקשות להגיע אליהם.

טחורים חיצוניים בדרך כלל אינם מצריכים טיפול כירורגי. רק מקרה של טחור פקוק בקריש דם מצריך התערבות כירורגית. פעמים רבות קפלי עור באיזור פי הטבעת מטעים לחשוב שמדובר בטחורים ובעצם מדובר ברקמה בריאה שאינה גורמת כל נזק.

לא. אין קשר בין טחורים לסרטן. אולם הסימפטומים של טחורים, בעיקר הדימומים, דומים מאוד לסימפטומים של סרטן המעי הגס ופי הטבעת ושל מחלות מעיים נוספות. ולכן חשוב מאוד שכל הסימפטומים ייבדקו על ידי פרוקטולוג, ושכל האנשים בני 50 ומעלה יבצעו בדיקות סקר לסרטן המעי הגס ופי הטבעת.

הרופא המתאים הוא פרוקטולוג. פרוקטולוג הוא כירורג שעבר התמחות נוספת בתחום של פי הטבעת והמעי.